גילה היא מורה בתיכון בטבריה ויש לה תשע אצבעות. היא לא נולדה כך. היא לא הייתה חולה והיא לא נפצעה בפיגוע או מלחמה. גילה היא מורה.
יעל היא מורה בבי"ס יסודי במרכז הארץ ובמהלך שיעור, כשביקשה מתלמיד מפריע לעזוב את הכיתה הוא החל לצעוק לקלל ולהשתולל להשליך חפצים ולאיים על המורה. המורה ברחה מהכיתה מכיוון שחששה שאם תתעמת עם הילד תמצא את עצמה בשימוע במשרד החינוך, במשטרה או בתקשורת. יעל היא מורה בכיתה ה'.
אתמול פורסמו תוצאות מבחני המיצ"ב הדו שנתיים. מכיוון שגרוע יותר כבר לא יכול להיות, הרי שתוצאות המבחנים הראו שיפור קל ביותר. בנוסף, בעוד חודשים ספורים נקבל את תוצאות מבחן ההשוואה הבין-לאומי פיז"ה וגם שם אנו צפויים לתוצאות עגומות, זהות לשנים עברו.
רבים לא יודעים אך אופן ההתייחסות למבחני ההשוואה האלו אחראי לחלק לא מבוטל מהתוכניות (כגון עוז לתמורה), הרפורמות (כגון אופק חדש) והדוחות (כגון דו"ח דברת) המטופשים שנולדו כאן. קיימות שתי צורות התייחסות אפשריות (למרות שנראה שבישראל מכירים רק אחת).
האופציה הראשונה וגם המקובלת והשכיחה ביותר היא ההיסטריה. תוצאות המבחנים מתפרסמות וכרגיל מציגות ירידה חדה ברמה כזו או אחרת בהישגי תלמידי ישראל. שר החינוך, שלפעמים רק נכנס לתפקידו, מרגיש את הלחץ הציבורי, התקשורתי והפוליטי ומחליט לייצר כותרות. תוכניות מרחיקות לכת, רפורמות גרנדיוזיות ודוחות מורכבים שכל מטרתם היא לספק את הרעב התקשורתי של הציבור והפוליטיקאים לתוצאות מהירות. הרצון לייצר ציונים גורר פעמים רבות השתלחות פומבית תקשורתית במורים ופוגעת בהם מוראלית ותדמיתית. מעבר לכך, התלמידים שרואים את היחס מצד הורים וראשי מערכת החינוך מבינים את המסר שהמורים נמצאים שם כדי לשרת אותם ולספק ציונים טובים. אם הם לא נותנים ציונים טובים הם מוצאים עצמם חשופים להתנגחויות מכל עבר והאנרכיה חוגגת.
רק אתמול הגיב מנכ"ל משרד החינוך, שמשון שושני לנתונים שהתפרסמו ואמר שכל הגורמים המעורבים בתהליך עושים מאמץ גדול לקדם הישגים לימודיים במדינת ישראל. שוב מתרכזים במשרד החינוך בציונים, בתוצאות קצרות טווח ומזניחים את ייעודם - החינוך.
בכל מקום בעולם ובכל מערכת חינוך יש רק שתי דלתות: הדלת שכתוב עליה "ציונים" והדלת שכתוב עליה "חינוך". מערכת חינוך שבוחרת בדלת שכתוב עליה "ציונים" תפסיד את שניהם.
התנהלות מערכת החינוך עד כה מוכיחה כי ראשיה בוחרים בדלת הציונים. הרצון להגיב במהירות, הרצון להציג שיפור מהיר בתוצאות והרצון לנסות לנצח את הקדנציה בנקודות גובה מחיר כבד מהמערכת. את המחיר הזה משלמים הילדים וכל המדינה. מה שמוביל אותנו לאופציה השנייה והרצויה.
האופציה השנייה היא יסודיות. אופציה זו דורשת משר החינוך עוצמה אישית גדולה ורצון אמיתי לייצר שינוי. גישה כזו אם הייתה ננקטת הייתה מבטלת את כל הרפורמות, התוכניות והדוחות המופרכים ומבטלת את שעת הלימוד השבועית המגוחכת של שר החינוך. גישה יסודית הייתה מורידה את הרעשים מסביב ומתרכזת בשיקום מעמד המורה ומקצוע ההוראה. גישה יסודית הייתה משנה את האקלים הבית ספרי, מחזירה את הזכויות למורים, מעניקה גיבוי ומגייסת את ההורים לשינוי. גישה יסודית הייתה מתעלמת ממבחני ההשוואה, שמציגים תמונה מעוותת ולא אמינה, ומתרכזת בדלת החינוך ופחות בדלת הציונים.
הגישה היסודית יכולה לייצר מערכת חינוך אחרת. ערכית, סובלנית, שוויונית והישגית יותר.
אז מה בין גילה ויעל למבחני ההשוואה בתחום החינוך?
גילה ויעל הן דוגמאות בודדות מתוך עשרות דוגמאות דומות שהתרחשו רק בשנה האחרונה. הדוגמאות האלו הן עדות חיה לריקבון העמוק שחדר למערכת החינוך ואותו מנסים להסתיר באמצעות מבחני השוואה מקומיים ובין-לאומיים.
זה הזמן לבחור בתוכניות גדולות שיכסו על מצב אמיתי חמור או במדיניות פשוטה אך יעילה שתביא לשינוי ההכרחי במצב החינוך בישראל. אזרחים רבים הצהירו כבר כי יגבו את שר החינוך אם יפעל לשינוי אמיתי ומהותי ולא יצטרפו לצורך הציבורי להציג תוצאות מהירות. הורים ואזרחים רבים מוכנים לקחת פסק זמן מדלת הציונים ולהתרכז בדלת החינוך כדי להרוויח את שניהם.
שר החינוך חייב להפשיל שרוולים ולפעול בכל כוחו לשינוי חד של המדיניות בשטח ולא בסיסמאות. אם הגישה ההיסטרית תמשך, אנחנו נמשיך למצוא את עצמנו מצד אחד עם יותר אלימות, יותר בורות ויותר בינוניות ומאידך פחות ערכים, פחות סובלנות, פחות בני אדם ופחות אצבעות.
נדב מנסדורף, חוקר מדיניות, יועץ אסטרטגי ועיתונאי חוקר
